בנייר עמדה זה אנו בוחנים את שאלת בחירת נציגי הכנסת לוועדה לבחירת שופטים. אנו מראים כי:
· החל משנת 1992, ולמעט בממשלת החלופים, הכנסת בחרה נציג מהאופוזיציה לוועדה לבחירת שופטים.
· דרך פעולה זו משרתת עקרונות דמוקרטיים חשובים, ובהם שמירה על אמון הציבור בשופטים, שמירה על אי-תלות השפיטה, מקצועיותה, אחריותיות ומגוון נקודות המבט שהיא משקפת.
· נכון לכתיבת שורות אלו, ובנסיבות שנדונו בפסיקה, נוהג זה אינו נאכף על ידי בית המשפט באמצעות ביקורת שיפוטית כלפי הכנסת, ולפיכך האחריות נותרת על כתפיה של הכנסת, ובאופן ספציפי, על כתפיו של הרוב בכנסת, שלא לעשות שימוש לרעה בכוחו.
· עם זאת, בית המשפט שב והדגיש את החשיבות של כיבוד נוהג זה, המבטא עקרונות יסוד חוקתיים. לדעתנו, לא מן הנמנע שהנסיבות החריגות הנצבות בפנינו – ניסיון לשינוי משטרי אשר כולל מתן כוח חריג בידי הקואליציה בהליך מינוי השופטים, ובאופן שעלול להוביל לפוליטיזציה של השפיטה – יחייבו עיון מחדש בגישה השיפוטית שמותירה עניין זה בידי הכנסת, היה וזו תחליט לסטות מהנוהג. יש לקוות כי הרוב בכנסת אכן יממש אחריותו ויבחר בנציג אופוזיציה, כך ששאלה זו תוותר תיאורטית.
· על מנת למנוע מצב שבו נבחר ח"כ שמבחינה טכנית הוא חבר האופוזיציה, אך מבחינה מהותית משתייך לגוש שבשלטון – כפי שארע עד כה בשתי כנסות תחת ממשלות נתניהו – על הכנסת להבטיח ייצוג אפקטיבי של האופוזיציה. זאת, באמצעות בחירת הנציג על ידי חברי האופוזיציה, או על ידי כלל חברי הכנסת אך בהסכמת חברי האופוזיציה. כן יש להבטיח ייצוג הולם בוועדה למיעוט הערבי בדומה להבטחת הייצוג המגדרי אשר מעוגן כיום בחקיקה. לדעתנו, גם נקודת המבט של הפריפריה החברתית בישראל צריכה להישמע בוועדה. קידום הצעות ברוח זו יוכל לסייע להגן על מערכת האיזונים והבלמים החיוניות לחוסנה של הדמוקרטיה הישראלית.
ביום א' הקרוב (28.5.23) יעלו בוועדת השרים לחקיקה שתי הצעות חוק אשר פוגעות באופן קשה בזכויות יסוד, ובשל פגיעתן החמורה בעקרונות דמוקרטיים בסיסיים יש לראותן כחלק מההפיכה המשטרית לכל דבר ועניין.
ההצעה הראשונה היא ההצעה לתיקון פקודת מס ההכנסה, שעיקרה מיסוי בגובה של 65% לכל תרומה לעמותה ישראלית מ"יישות מדינית זרה",וכן שלילת מעמדן של עמותות אלה כמוסדות ללא כוונת רווח לצרכי תרומות מישראל. עמדת פורום המרצים.ות למשפטים למען הדמוקרטיה היא כי חוק כזה מנוגד למושכלות יסוד של המשטר הדמוקרטי, ולא בכדי חוקים דומים חוקקו בשנים האחרונות במדינות אוטוריטריות כגון רוסיה.
הגבלת תרומות לחברה האזרחית חמורה בפני עצמה, אך הצעה זו פוגענית במיוחד בשל העובדה שחובת תשלום המס לא תחול על תרומות של גורמים פרטיים זרים. כידוע, מיליארדרים מחו"ל (בחלקם אנונימיים) תורמים בשנים האחרונות סכומי עתק לארגוני ימין ולאמצעי תקשורת, המשפיעים באופן עמוק על השיח הציבורי בישראל. הצעת החוק נוסחה באופן שנועד לפגוע בעמותות המזוהות על ידי הממשלה עם הגנה על הדמוקרטיה הישראלית. זו פגיעה קשה ופסולה בשוויון בחופש הביטוי.
ככל שתכלית ההצעה היא מניעת השפעה זרה על השיח הציבורי בישראל, אין כל שוני רלוונטי בין תרומה מדינתית לבין תרומה פרטית. להיפך, תרומות מדינתיות שקופות הרבה יותר מתרומות של מיליארדרים עלומים שאיש אינו מכיר את מניעיהם. זאת ועוד, תרומות מדיניות ניתנות על פי קריטריונים מקצועיים, מאפשרות עצמאות לגוף הנתרם, ומצויות תחת פיקוח מתמיד.
המדינות התורמות לארגוני זכויות האדם בישראל הן מדינות ידידותיות לישראל, אשר משתתפות אף במימון קרנות מחקר, תרבות ועוד. למיסוי התרומות שלהן עלולות להיות השלכות בינלאומיות חמורות.
אנו סבורים לפיכך שהצעת חוק זו, שנועדה לפגוע בארגונים המזוהים עם האופוזיציה לממשלת נתניהו, כחלק ממאמץ נרחב יותר לביצור השלטון במסגרת ההפיכה המשטרית, היא בלתי חוקתית ועל ועדת השרים לענייני חקיקה לדחותה.
הצעת החוק השנייה עניינה הרחקת סטודנטים "תומכי טרור" ממוסד לימוד אקדמי ו"פירוק תאים תומכי טרור". תחת הכסות של לחימה בטרור, מבקשת הצעת החוק לפגוע בחופש הביטוי וההתארגנות של סטודנטים, לצד פגיעה בחופש האקדמי של המוסדות האקדמיים בישראל. ההצעה קובעת כי הבעת תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור או הבעת תמיכה במעשה טרור תביא להרחקת סטודנט מלימודים לתקופה של 30 יום ואם יבצע את העבירה שוב, יורחק לצמיתות ואף תישלל ממנו ההכרה בתואר אותו למד מחוץ לישראל למשך תקופה של חמש שנים. בלב החוק לא עומד החשש מפני "תמיכה בטרור" במוסדות השכלה גבוהה, שכן המשפט הפלילי ממילא מעניק למדינה כלים להתמודד עם התנהגויות אלה, אלא האיסור על הנפת דגל פלסטין.
הצעת החוק פוגעת פגיעה קשה בחופש הביטוי, באמצעות זיהוי של בעיה מדומה. אין במוסדות להשכלה גבוהה תמיכה בטרור. הנפת הדגל הפלסטיני נועדה לבטא את הזהות הלאומית-אתנית של העושים זאת או תמיכה בשאיפה של העם הפלסטיני לעצמאות, ביטויים שמשטר דמוקרטי חייב לאפשר להפיץ. בדברי ההסבר נטען כי המסגרת החוקית הקיימת לא מספקת כלים למוסדות אקדמיים לפעול מול תמיכה בטרור, ובאותה נשימה טוענת כי המוסדות שותקים מול התנהגות זו. דברים אלה הנם מופרכים. תפקידו של מוסד אקדמי הוא לא להתמודד עם תמיכה בטרור. זה תפקידה של המשטרה. הצעת החוק מבקשת אפוא לצנזר ביטוי אך מהסיבה שתוכנו אינו נושא חן בעיני השלטון, ובתוך כך לכפות על המוסד האקדמי לנקוט אמצעים נגד הסטודנט, ובכך לפגוע בעצמאות המוסד ובחופש האקדמי, בניגוד לסעיף 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה.
הצעת החוק חמורה במיוחד משום שהיא מסמנת את מוסדות ההשכלה הגבוהה, זירה שמטרתה להציג עמדות ביקורתיות ושיח פתוח וחופשי, כאיום בו יש לטפל. בכך הצעת החוק מצטרפת למאמצים במדינות אוטוקרטיות, בין היתר הונגריה ופולין, להצר את צעדיהם של מוסדות אקדמיים אך בשל התכנים הביקורתיים המושמעים בהם.
הצעות אלה משמען ריסוקו של חופש הביטוי בישראל, סימון אויבים, והכל במטרה לבצר את כוחה של הממשלה תוך צמצום המרחב הציבורי. יש להתנגד להצעות אלה. אין להן מקום במדינה דמוקרטית.
בנייר עמדה זה אנו מתייחסים להחלטת הממשלה בנוגע הקמת משמר לאומי מיום 2.4.2023, וכן לעקרונות הפעלת כוח שיטור בחברה דמוקרטית.
אנו מוצאים כי:
· בהתאם להחלטת הממשלה תוקם ועדה לבירור סוגיית המשמר הלאומי. ככל שוועדה כזו תמליץ על הקמת מנגנון שיטור נפרד ממשטרת ישראל ומצה"ל, אנו סבורים כי יש להבטיח שמנגנון חדש זה יוקם ויפעל בהתאם לעקרונות המותווים במסמך זה.
· אנו מזהים את העקרונות הבאים כעקרונות הפעלת כוח שיטור בחברה דמוקרטית:
ראשית, על הפעלת הכוח המשטרתי להיעשות רק על-פי שיקול דעתו המקצועי והעצמאי של מפכ"ל המשטרה. במתווה המוצע לפעולת המשמר הלאומי קיים חשש כבד מפוליטיזציה של הכוח ופגיעה בלגיטימציה, בעיקר בהינתן שאופיו עשוי להיות מעין-צבאי.
שנית, על הכוח המשטרתי להיות כפוף למנגנוני בקרה (ביקורת פנימית וחיצונית, לרבות מח"ש ומבקר המדינה).
שלישית, נדרשת הסמכה ברורה ומפורשת וכמובן – חייבים להישמר עקרונות חוקתיים, לרבות דרישת התכלית הראויה והמידתיות.
· התהליכים הפוליטיים שהובילו להחלטת הממשלה להטיל על השר לביטחון לאומי להקים ועדה למימוש החלטת הקמת "המשמר הלאומי לישראל" מעלים חשש לפגיעה בעקרונות אלה.
