בנייר עמדה זה אנו מתייחסים לשאלה מהן הדרכים המשפטיות לעצירת חקיקה, כלומר איך מעגנים משפטית ״השהיה״ בחקיקת ההפיכה המשטרית.
אנו מראים כי:
· להצהרת ראש הממשלה על השהיית הקריאה השניה והשלישית של החקיקה בנושא שינוי הוועדה לבחירת שופטים אין משמעות משפטית, בלי קשר לניגוד העניינים בו ראש הממשלה מצוי.
· ללא עיגון משפטי של ההצהרה על השהיית החקיקה, ההידברות נעשית תחת איום קבוע של קידום מיידי של החקיקה לכלל השלמה בקולותיהן של סיעות הקואליציה.
· נדרש אפוא לעגן באופן משפטי את ההחלטה על השהיית החקיקה, כך שלא ניתן יהיה לסגת ממנה באופן חד צדדי ופתאומי. עיגון משפטי כאמור יוכל להגשים מספר מטרות חשובות: למנוע ניהול משא ומתן להשגת הסכמות תחת איום, למנוע מחטפים, להראות רצון טוב ומחויבות אמיתית להידברות, להגדיל את האמון בין הצדדים, להעניק להידברות סיכוי של ממש, ולהגדיל את הסיכוי להגיע לפשרה בהסכמה רחבה.
· השהיית החקיקה באמצעות הפעלת שיקול דעת של יו״ר הכנסת או יו״ר ועדת חוקה מותירה איום מתמיד על חידוש החקיקה בכל עת, ופוגעת באפשרות לקיים הידברות.
· אפשרויות נוספות למתן תוקף להשהיית החקיקה הן בהחלטת מליאת הכנסת על הקפאת החקיקה המשטרית (עדכון ״החלטת הררי״) או בהחלטתה על תיקון תקנון הכנסת להגבלת כוחה לחוקק בתקופת ההידברות, שהינם הליכים הניתנים לשינוי בהחלטה מאוחרת של הכנסת, ברוב רגיל.
· האמצעים הנוקשים ביותר – ולכן הרצויים – להבטחת עצירת החקיקה הם חקיקת חוק הקפאה – מורטוריום על חקיקה משטרית לתקופת ההידברות, או חוק שריון של חוקי היסוד הקיימים.
· נייר העמדה מפרט את מכלול האמצעים, משקלם המשפטי, הדרך לבצעם, ומגבלותיהם, ומזהיר כי הידברות שאינה מבוססת על הגבלה עצמית מחייבת של הקואליציה נעשית תחת איום מתמיד שמונע הגעה להסכמות חופשיות ורחבות כפי שראוי להסדרים חוקתיים.
הטבלה הבאה מסכמת את הדרכים האפשריות לעצירת החקיקה מבחינה משפטית, אופן הביצוע שלהן, ומגבלותיהן. אנו מזהירים כי הידברות שאינה מבוססת על הגבלה עצמית מחייבת של הקואליציה נעשית תחת איום מתמיד שמונע הגעה להסכמות חופשיות ורחבות כפי שראוי להסדרים חוקתיים.
