תקציר
בנייר עמדה זה אנו מתייחסים לפגיעות האפשריות, כתוצאה מהרפורמה, בזכות לבחור ובזכות להיבחר, ובאופן כללי יותר באופי החופשי והתחרותי של הבחירות לכנסת.
אנו מראים כי:
כדי להצדיק את השינויים שהם מציעים, מקדמי השינויים המשטריים נוהגים לעשות שימוש במונחים כגון רצון הרוב, כהצדקה, למשל, לצמצום הביקורת השיפוטית. אולם הנסיון לצייר את השינויים כחיזוק הדמוקרטיה הוא מטעה, ולמעשה, ההיפך הוא הנכון. תוכנית הקואליציה תחשוף את הזכויות הדמוקרטיות הבסיסיות ביותר – הזכויות לבחור ולהיבחר – לפגיעות חמורות. כך, כביכול בשם הדמוקרטיה, הקואליציה פותחת את הדלת לפגיעה בתנאי הכרחי לקיום דמוקרטיה אפילו במובנה הבסיסי והצר ביותר, כהכרעת העם באמצעות בחירות בנוגע לזהות מקבלי ההחלטות.
הזכויות לבחור ולהיבחר הן זכויות פוליטיות בסיסיות המעוגנות בחוקות רבות. הן לא רק זכויות אישיות, אלא הן גם תנאי חיוני לקיום משטר דמוקרטי במובן של תחרות הוגנת ושוויונית בין רעיונות פוליטיים ובין מועמדים לייצג את האזרחים.
כדי להיות אפקטיביות, הזכויות לבחור ולהיבחר דורשות בתי משפט עצמאיים מהשלטון, המחזיקים בסמכות רחבה לערוך ביקורת שיפוטית על פעולות שלטוניות וחקיקה. זאת, משום שלגבי זכויות אלו קיים החשש החזק ביותר מפני שימוש לרעה בכוחו של השלטון. התפיסה כי בית המחוקקים מוגבל יותר והביקורת השיפוטית מוצדקת יותר בנוגע לזכויות לבחור ולהיבחר בהשוואה לזכויות אחרות, אף מוצאת ביטוי בדין הקנדי, אשר מחריג את הזכויות לבחור ולהיבחר ממנגנון ההתגברות.
בישראל, ההבנה של חיוניותן של הזכויות לבחור ולהיבחר הובילה להכרה באפשרות לקיים ביקורת שיפוטית על חקיקה כדי להגן על זכויות אלו, וזאת אפילו לפני חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
הצורך בביקורת שיפוטית על חקיקה שפוגעת בזכויות לבחור ולהיבחר, לרבות חקיקת יסוד, חשובה ביתר שאת בישראל, לאור ניגוד העניינים בו הכנסת מצויה ביחס לבחירות: כרשות מחוקקת היא מושפעת מדיני הבחירות וחבריה מושפעים באופן ישיר מהכללים בנוגע לבחירות. כרשות מכוננת, היא קובעת כללים אלה. ניגוד עניינים זה הוביל, מאז קום המדינה לנסיונות לפגוע בתחרותיות של הבחירות באמצעות חקיקה. למרות שהביקורת השיפוטית על חקיקה מנעה חלק מנסיונות אלו, היא אינה מספיקה, וזאת לאור היקפה המצומצם מאוד של הביקורת השיפוטית על חקיקת יסוד.
על רקע זה, הפגיעה בעצמאות הרשות השופטת והצמצום המשמעותי של הביקורת השיפוטית על חקיקה, המוצעים בתוכנית הקואליציה, יחשפו את הזכויות לבחור ולהיבחר לפגיעות חמורות עוד יותר.
פולין, הונגריה וטורקיה הן דוגמאות למדינות בהן הרוב פגע בחופש הבחירות לאחר תיקונים חוקתיים אשר פגעו בעצמאות הרשות השופטת ובסמכותה לערוך ביקורת שיפוטית על חקיקה. בהונגריה למשל, כתוצאה מתיקוני חקיקה, בכל הבחירות מאז 2010 מפלגת פידס שבשלטון הצליחה לשמור על רוב פרלמנטרי גבוה למרות שבחלק מהן היא ירדה אל מתחת ל-50% מהקולות.
באופן דומה, בישראל, הקואליציה כבר הגישה תוכניות והצעת חוק אשר יפגעו באופי השוויוני והתחרותי של הבחירות, כגון הרחבת האפשרויות לפסול רשימות מועמדים לכנסת, פגיעה בעצמאות התקשורת ופוליטיזציה מלאה של וועדת הבחירות המרכזית. התוכניות שמקדמת הקואליציה יאפשרו לה לפגוע עוד יותר בזכויות לבחור ולהיבחר, מאחר שהיא מבטלת את מעט ההגנות שהמשפט החוקתי הישראלי מציב כיום לשמירה על זכויות אלו – ביקורת שיפוטית על ידי בית משפט עצמאי. כך, הרפורמה תותיר את המפלגות בשלטון חופשיות לנצל את כוחן כדי להטות את דיני הבחירות לטובתן, ולהבטיח כי לא תפסדנה בבחירות עתידיות.