עמדה מס' 58: מערכת המשפט והגנה על זכויות מבקשי המקלט בישראל
הפורום משיב בנייר עמדה זה לביקורת הציבורית שנשמעה באחרונה על המדיניות (לכאורה) של בית המשפט העליון בנושא מבקשי המקלט החיים בישראל.
אנו מראים כי:
· הלכה למעשה בית המשפט העליון לא התערב במדיניות ההגירה של מדינת ישראל, ופסיקתו בעניין מבקשי המקלט מתוחמת ומצומצמת למקרי קיצון, בהם חקיקה או מדיניות פגעו פגיעה חמורה ובלתי מידתית בזכויות אדם בסיסיות. זכויות אלו נתונות לא לאזרחים בלבד, אלא לכל אדם באשר הוא אדם.
· בית המשפט העליון הגביל את ביקורתו השיפוטית בעיקר למקרים שהורו על שלילת חירות ממושכת וגורפת של מי שהמדינה הכירה בכך שאסור להרחיקם מישראל. בית המשפט נמנע מלקדם מדיניות חליפית לזו של המחוקק והממשלה לגבי לטיפול הראוי במבקשי המקלט, תוך הותרת מרחב פעולה משמעותי לקידום מדיניות של רשויות השלטון.
עיקרי נייר העמדה:
לאחר המהומות שהתרחשו בין מבקשי המקלט מאריתראה ב-2.9.2023, נשמעו קולות רבים מקרב חברי הממשלה ותומכיה, התולים בפסקי הדין ובהחלטות של בית המשפט העליון את האחריות למהומות. ראש הממשלה בנימין נתניהו ושרים נוספים טענו כי נוכחותם של "מסתננים" בישראל ובדרום תל אביב היא תוצאה של התערבות בית המשפט בחוקים שנועדו לאפשר כליאה של מבקשי מקלט לתקופות ארוכות וכן בהסדרים שנועדו לאפשר את הרחקתם למדינה שלישית.
טענות אלה אינן מדויקות. הן משקפות התעלמות מכללי המשפט הבינלאומי שמחייבים את המדינה, ונראה כי הן מהוות ניסיון של הממשלה לייחס לבית המשפט את כישלון מדיניותה שלה בטיפול באוכלוסיית מבקשי המקלט, שברובה שוהה בישראל זה כחמש עשרה שנה.
בנייר עמדה זה נציג חמישה טיעונים המשלימים זה את זה בציירם את תמונת המציאות המדויקת מבחינת עמדת בית המשפט העליון בנוגע למבקשי המקלט בישראל:
א. נבחן ונדחה את הסברה הגורסת שנוכחותם הנמשכת של מבקשי המקלט בישראל היא תולדה ישירה של התערבות בית המשפט העליון במדיניות כליאתם.
ב. נבחן ונדחה את הטענה כי בית המשפט העליון מנע מהמדינה לגרש מבקשי מקלט, ונראה כי בית המשפט דווקא אישר באופן עקרוני את אפשרות הרחקתם של מבקשי מקלט למדינה שלישית.
ג. נבחן ונדחה את הטענה שבית המשפט העליון מנע מהמדינה לברר מי ממבקשי המקלט מאריתריאה הם פליטים הזכאים להגנה בינלאומית ומי מהם אינם זכאים להגנה שכזו, ונראה כי להיפך, פעמים רבות בית המשפט ביקר את גרירת הרגליים של המדינה בבדיקת בקשות המקלט.
ד. נבחן ונדחה את הטענה שבית המשפט העליון מנע מהמדינה לאכוף את החוק על מבקשי מקלט שביצעו עבירות פליליות ונראה כי בית המשפט אף אישר למדינה להפעיל אמצעים חריגים של כליאה ללא הגבלת זמן כלפי מבקשי מקלט "המעורבים בפלילים", מבלי שהורשעו או לאחר שסיימו לרצות את עונשם, אמצעים שאינם חלים בסדרי הדין ובדיני הראיות הרגילים הנהוגים בעניינם של חשודים ונאשמים.
ה. נבחן ונדחה את הטענה כי בית המשפט העליון התערב במדיניותה הכללית של הממשלה ביחס לקליטת מבקשי המקלט, אלא להיפך. כך למשל, בית המשפט אישר את המדיניות בדבר אי-מתן היתרי עבודה ואת המדינית לגבי אי-הענקת זכויות סוציאליות בסיסיות.
