גילוי דעת: הקואליציה מקדמת חקיקה לחיסול העצמאות השיפוטית בישראל

גילוי דעת: הקואליציה מקדמת חקיקה לחיסול העצמאות השיפוטית בישראל

ההפיכה המשטרית אינה עוצרת. ביום שלישי הקרוב, 25.2.25, תקודם חקיקת שני חוקים שנועדו לחסל את העצמאות של בתי המשפט.

הצעת חוק אחת מבקשת לקבוע מבנה חדש לוועדה לבחירת שופטים, שבו יוכלו פוליטיקאים ועושי דברם, לבדם, למנות שופטים. הסדר זה יגרום פוליטיזציה של השפיטה בכל ערכאות השיפוט בישראל, יביא למינוי שופטים שלא לפי מומחיותם המקצועית ויפגע בעצמאות השיפוטית (לפירוט ראו כאן[1]). המינויים יתבססו על שיקולים של זיקה פוליטית, ויש חשש ממשי שהכרעותיהם של השופטים בערכאות הנמוכות יושפעו מן השאיפה לרצות את הוועדה הפוליטית, לצורך קידום. הקיטוב הפוליטי ישתקף בהרכב בית המשפט, ושופטים יהיו מזוהים כ"שופטים מטעם" מחנה פוליטי כזה או אחר, תוך פגיעה הן באיכות השפיטה והן באמון שייתן בה הציבור. הצעת החוק צפויה לסכל את המסורת הקיימת של מינוי שופטים בהסכמה רחבה. ההצעה קובעת מנגנון שיביא למינוי שופטים שהם לא רק מזוהים פוליטית אלא אף קיצוניים. התוצאה, ממנה יסבול הציבור כולו, עלולה להיות חיסול הביקורת השיפוטית ופגיעה קשה בשלטון החוק ובהגנה על זכויות האדם.

הצעת החוק השניה עוסקת בדרך המינוי של נציב תלונות הציבור על שופטים. הנציב – אשר מופקד על בחינת התנהלות השופטים ונתונות לו סמכויות משמעתיות – הוא גורם חשוב ביותר בפיקוח על מערכת השפיטה. בין היתר, בכוחו של הנציב להמליץ לוועדה לבחירת שופטים לסיים את כהונתו של שופט או להמליץ לשר או לנשיא הרלוונטי לערכאה הנדונה להביא לוועדה לבחירת שופטים הצעה לסיום הכהונה של השופט. זהו אפוא תפקיד שטומן בחובו סכנה ממשית לעצמאות השפיטה וכל שינוי באופן הבחירה של הנציב חייב להיעשות בזהירות רבה, בהסכמה רחבה ומתוך שיקולים ענייניים (לפירוט ראו כאן[2]). ההצעה החדשה מגדירה ועדה ייעודית לבחירת הנציב, אשר בבסיסה שליטה של הקואליציה הנוכחית במינוי, תוך צמצום חלקם של הרשות השופטת ושל עורכי הדין כגורם משמעותי בבחירת הנציב. ההסדר החדש נועד לעקוף את הצורך הקיים בבחירת הנציב בהסכמה של שר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון ולאפשר לשר למנות נציב, שעלול להיות מוטה פוליטית ומכוון לפגוע בעצמאות השופטים. האפשרות לבחור נציב פוליטי היא איום ממשי על עצמאות מערכת בתי המשפט.

לא רק תוכנה של חקיקה זאת אינו ראוי, אלא גם הזמן והאופן שבו היא נעשית. ראשית, הקואליציה מתעקשת על קידום חוקים השנויים במחלוקת עמוקה, למרות – ולמעשה, נראה שתוך ניצול – סערת הנפש שהחזרת החטופים מעוררת בציבור כולו. אין זו העת לתיקונים חוקתיים רחבי היקף. אין שום הצדקה לדיון מזורז, תוך התעלמות מעמדותיהם של כל גורמי המקצוע, ובהם הייעוץ המשפטי לכנסת ולממשלה. שנית, כדי להגדיש עוד את הסאה, שני החוקים הללו, שמשנים סדרי יסוד, אמורים להיחקק בקולות הקואליציה בלבד, וכדי לאפשר לשר הנוכחי לכפות מינוי של נציב ולהמשיך לסכל בחירת שופטים לבית המשפט העליון, מהלכים שכל תכליתם חיסול הביקורת השיפוטית. שינויים חוקתיים יש לעשות אך ורק בהסכמה חוצת מחנות, כפי שנהגה הכנסת לרוב עד כה. בישראל לבתי המשפט תפקיד מכריע בשמירה על אופייה הדמוקרטי של המדינה. חקיקת כל אחד משני החוקים תחולל שינוי משמעותי באופי המשטר בישראל. יש להתנגד להצעות החוק הללו ולהיאבק בהן בנחישות. הצעות החוק הללו סותרות את זהותה החוקתית של מדינת ישראל.

[1] ״הצעת לוין-סער – נייר עמדה #61״ פורום המרצות והמרצים למשפטים למען הדמוקרטיה (20.1.25): https://www.lawprofsforum.org/post/levinsaarlaw.״עמדת פורום המרצות והמרצים למשפטים למען הדמוקרטיה בעניין ׳פשרת׳ לוין-סער״ פורום המרצות והמרצים למשפטים למען הדמוקרטיה (10.1.25): https://www.lawprofsforum.org/post/levin-saar.

[2]״ נייר עמדה: הצעת החוק לתיקון חוק נציבות תלונות הציבור על שופטים״ פורום המרצות והמרצים למשפטים למען הדמוקרטיה(22.2.25): https://www.lawprofsforum.org/post/ombudsmanoftheisraelijudiciary.