פורום המרצות והמרצים למשפטים למען הדמוקרטיה מתריע מפני פגיעה בזכות לבחור ולהיבחר ומפני שימוש לרעה בסמכות הכנסת לקבוע את כללי הבחירות – בשנת בחירות
דמוקרטיה היא שיטת משטר שתכליתה קידום האינטרס הציבורי, שגשוג הפרט והגנה על זכויות האדם. אמצעי מרכזי להשגת יעדים אלה הוא קיום בחירות חופשיות וכלליות. מדינת ישראל בולטת לטובה בכך, שבשונה ממדינות דמוקרטיות אחרות, מוכרת בה זכות בחירה גורפת: כל אזרח בוגר זכאי להצביע בבחירות לכנסת, ללא כל סייג בדבר תרומתו לחברה, תשלום מסים, הימנעות מעבירות וכדומה.
הכנסת מכהנת אך ורק מכוח בחירת הציבור בחבריה. מכוח עקרונות היסוד של ישראל, הכנסת כלל אינה מוסמכת לשלול מאזרחים כלשהם את הזכות לבחור לכנסת.[1] בהתאם לכך, יש להתנגד בתוקף לקריאות לשלול את זכות ההצבעה לכנסת מאזרחים לאור כך שאינם משרתים בצה"ל. הצעות אלה הן אנטי-דמוקרטיות במובהק והן פסולות מהבחינה העקרונית. כפי שמתחייב ממהותה של דמוקרטיה, הדין בישראל מכיר כאמור בזכותו של כל אזרח לבחור לכנסת, אפילו הורשע בעבירות חמורות ככל שיהיו. בהתאם לכך, אין יסוד להצעה שדווקא הפרת חובה לשרת, ככל שהיא קיימת, תביא לתוצאה החמורה של שלילת הזכות לבחור לכנסת.
בנוסף, הצעות מסוג זה הן חסרות היגיון לגופן. ממשלת ישראל בוחרת, בהקשרים מסוימים מכוח שיקול דעתה ובאחרים מכוח הוראה בחוק, שלא לקרוא לשירות קבוצות נרחבות של אזרחים, ובכלל זה אזרחיות ואזרחים ערבים, והיא מעניקה פטור משירות חובה – צבאי או אזרחי – לכל אלה: אזרחיות יהודיות שמצהירות על כך שבשל אמונתן הדתית הן מנועות מלשרת, מי שמסרב לשרת מטעמי מצפון, מי שעלו לארץ לאחר גיל מסוים, ועד לאחרונה תלמידי ישיבות. אין שום היגיון לשלול מאזרח את הזכות היסודית המוקנית לו, לבחור לכנסת, מחמת פטור שהממשלה מעניקה לו מחובת שירות.
כל הצעה לשינוי הדין באשר לזכות לבחור טמונה בחובה סכנה שהיא מונעת מאינטרסים זרים, בדבר השפעת השינוי על סיכויי הבחירה של המפלגה שמקדמת שינוי כזה; סכנה זו מוחשית במיוחד בשנת בחירות. חשש זה מפני שימוש לרעה בסמכות הכנסת לקבוע את כללי הבחירות מתקיים גם כאשר המדובר בהפעלת הסמכות לשלול אזרחות, בהגבלת הזכות להיבחר (למשל, בדרך של שינוי הכללים לעניין פסילת רשימות או מועמדים), ואפילו כאשר דנים בהרחבת הזכות לבחור, למשל בדרך של שינוי הדין בדבר הצבעה של מי ששוהים בחו"ל או הורדת אחוז החסימה. משום כך, כל שינוי בכללים הנוגעים, ישירות או בעקיפין, לזכות לבחור ולהיבחר, חייב להיעשות בהסכמה רחבה, שחורגת מקולות הקואליציה, בתחולה נדחית, ובכפוף למגבלה שעיקרה כיבוד זכותו של כל אזרח לבחור ולהיבחר.
[1] ולכן גם לא יושמה מעולם ההוראה שבסיפה של 5 לחוק-יסוד הכנסת.