נייר עמדה זה מוקדש לבחינה ביקורתית של פסק הדין שניתן לפני כשבוע בבג״ץ 3545-11-2025 בוארון נ' היועצת המשפטית לממשלה[1] ("פרשת הפצ"רית), אשר עניינו זהות הגורם שילווה את חקירת המשטרה בעניין הדלפה של חומרי חקירה שנאספו במחנה המעצר ״שדה תימן״. נייר העמדה מצביע על הקשיים הניכרים שמעורר פסק הדין ומסביר מדוע זהו פסק דין תקדימי, שאם יעמוד בעינו, נשקפת ממנו סכנה ממשית לעצמאות מערכת אכיפת החוק.
[1] בג"ץ 3545-11-25 ח"כ אביחי בוארון נ' היועצת המשפטית לממשלה (נבו 16.11.2025); להלן: פסק הדין או בג"ץ בוארון. פסק הדין דן במאוחד בבג״ץ 3545-11-25 הנ״ל וכן בבג״ץ 18615-11-25 משמר הדמוקרטיה נ׳ היועצת המשפטית לממשלה.