בנייר עמדה זה אנו סוקרים את עיקרי המהלכים שתוכננו ובוצעו על ידי ממשלת ישראל ה-37 במהלך הכנסת ה-25 (2022 – 2026) שיש בהם כדי לסכן או לפגוע בדמוקרטיה הישראלית. ניתוחנו מתמקד בהתפתחויות שהתרחשו בתקופה זו ביחס למצבם של ארבעה ״בסיסי השולחן״ של הדמוקרטיה הישראלית כדמוקרטיה פרלמנטרית וליברלית: הרשות השופטת, הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת, ומעמדם של ערכים ליברליים וזכויות אדם בסדר הפוליטי-משפטי בישראל. על בסיס הסקירה המשפטית המפורטת שאנו עורכים, אנו מסמנים את הפגיעות העיקריות בדמוקרטיה במהלך כהונת הכנסת היוצאת, את המהלכים העיקריים אשר איפשרו את עמידתה של המערכת הדמוקרטית, ואת תובנותינו המרכזיות לגבי מה יש לדרוש מנבחרי הציבור לקראת הכנסת הבאה.
בשורה התחתונה אנו מזהים כי, מצד אחד, הממשלה פעלה באופן אינטנסיבי, וכמעט ברציפות (עם הפוגה קלה בתחילת המלחמה), לשחיקת המערכים הדמוקרטיים של ישראל ולכרסום בשלטון החוק, בדרכים שעשויות להשפיע על תפקוד הדמוקרטיה הישראלית גם לעתיד לבוא. מצד שני, ההתנגדות למאמצים האנטי-דמוקרטיים הללו נשאה פרי בחלקה. מאבקים ציבוריים כנגד ההפיכה המשטרית וצעדים אנטי דמוקרטיים ואנטי ליברליים, לצד עמידתם האיתנה על פי רוב של מערכות המדינה כנגד צעדי הפוליטיזציה הבוטים שקידמה הממשלה, איפשרה למדינת ישראל להחזיק מעמד, גם אם בקושי רב. עם זאת, מצבה הדמוקרטי של ישראל, כך אנו סבורים, הוא מסוכן, גם אם יש בו צדדים מעודדים. הוא מסוכן משתי סיבות עיקריות: חולשת המנגנונים המגנים על הדמוקרטיה לצד אדישות מופגנת כלפי פועלה האנטי-דמוקרטי של המדינה מחוץ לשטחה. הוא מעודד במידה משום שנחשפו רבדים של חוסן בדמוקרטיה הישראלית. מערכת הבחירות לכנסת ה-26 צריכה, כך אנו סבורים, וכך גם הכנסת ה-26 לאחר שתבחר – להבטיח צמצום הסיכונים ואת חיזוק ההגנה על הדמוקרטיה בישראל.